פסק-דין בתיק תא"מ 15326-11-11

בפניי תביעה כספית שטרית.

המדובר בשני שיקים על סך 640 ש"ח כל שיק, סה"כ 1,280 ש"ח.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וניתנה בקשת רשות להתגונן ע"י כב' הרשם מורני, אשר קבע בהחלטתו מיום 12.12.11 "לאור טענת המבקשת לכשלון תמורה מלא בגין השיקים ולאור העובדה שנרשם על השיקים "שלמו ל.." ללא המילה "לפקודה" אני נעתר לבקשה ונותן למבקשת רשות להתגונן".

בישיבת בימ"ש בפניי ביום 6.12.12 חזרה המבקשת/הנתבעת על עמדתה. לטענתה, לא קיבלה הנתבעת את התמורה המלאה בגין השיקים.

עוד נטען, כי הבנק גם איננו אוחז בתום לב, כפי שהוא מציין, שכן הפרשה של אותה מכללה שקרסה ובגינה ניתנו השיקים האמורים ע"י הנתבעת, התפוצצה ברעש גדול והיה על הבנק לבדוק את הסיכונים בטרם נתנה אשראי שכזה.

העובדה שהשיק לא היה "לפקודה" מלמדת, כי אסור היה להסב את השיק.

התובעת מצידה עמדה על כך, כי הבנק אחז בשיקים כשורה ובתום לב והם הוסבו לבנק כדין, כאשר כבר נתן אשראי וקרדיט על חשבון השיקים האלה.

ההסתמכות על השיקים היתה בתום לב.

לאור העובדה כי המחלוקת היתה משפטית, אפשרתי לצדדים לבצע השלמות באופן שיצרפו פסיקה רלוונטית.

חרף זאת לא הסתפק הבנק בהמצאת פסיקה רלוונטית וכתב לי סיכומים מפורטים, על פי לא פחות מ- 9 עמודים. הסיכומים אמנם נתנו דעתם גם לפסיקה ואולם לא ניתנה החלטה כלל על הגשת סיכומים, לאחר שהצדדים למעשה סיכמו בע"פ.

הנתבעת מצידה, צירפה אף היא פסיקה בעניין.

לאחר שעיינתי בפסיקה מטעם שני הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי.

שלוש שאלות עומדות לבחינה:

1. אחיזת הבנק בשטרות בתום לב.
2. הגבלת סחירותו של השיק מעצם הרישום "שלמו ל.."
3. מהותו של השיק שטר או חוזה.

לגבי השאלה ראשונה - אחיזת הבנק בתום לב בשטרות - עברתי על טענות הצדדים בהקשר זה ולא מצאתי הצדקה לקבל את עמדת הנתבעת, כי הבנק התנהל בחוסר תום לב וכי לא נלקחו בחשבון הסיכונים בטרם ניתן האשראי לאותה מכללה.

ראה לעניין זה דבריו של שלום לרנר בספרו " דיני שטרות- מהדורה שנייה", בעמ' 232-235:

" הפסיקה אימצה את המבחן האובייקטיבי בדבר תום הלב שבסעיפים 12  ו-39 לחוק החוזים הכללי. "תום הלב כאן אינו מבוסס על צדקת האמונה או על תחושת כנות סובייקטיבית. תום הלב והדרך המקובלת נועדים לבסס נורמות של הגינות בין מתקשרים... נורמות אלה מוכתבות לצדדים על פי מה שנהוג ומקובל כעניין של הגינות מסחרית".